חינה מרוקאית 

טקס החינה בקרב עדות ישראל

היום כבעבר,נהוג לחגוג את הנישואין בשורה של טקסים מסורתיים ודתיים, שראשיתם במסיבת אירוסין ושיאם בטקס הנישואין. במהלך הדורות גיבשו קהילות ישראל לגלויותיהן השונות חגיגות וטקסי נישואין בעלי מאפיינים מקומיים, נוסף על הטקסים המעוגנים בדת משה. העלייה ארצה והמפגש בין תרבויות בעלות מסורות ומאפיינים תרבותיים שונים, גרמו להתרופפות מסכת הנישואין ולמיעוט בטקסים הנלווים אליהם – עד להיעלמות חלק מהם ולהיטשטשות המשמעויות הגלומות בהם.

אחד מטקסי הנישואין שרווחו בקרב קהילות ישראל בארצות האסלאם בגלותם וזכה לעדנה גם בישראל, הוא טקס החינה. טקס זה קנה לו שם גם בעולמם של הצעירים מבני עדות המזרח (בעיקר תימן ומרוקו) הנישאים בארץ כיום – בשערי המאה העשרים ואחת.

באופן מיוחד זכתה קהילת יהודי תימן שטקס החינה הנהוג אצלה נתחבב גם על בני עדות אחרות, בין שתרבות המוצא שלהם או של הוריהם הנה בעלת זיקה מזרחית ובין שזיקתה אחרת.

חינה מרוקאית

שבטי הברברים שישבו בצפון אפריקה גדלו את הכפר הלבן – (חינה) בנאות המדבר של הסהרה והיו הראשונים לסחור בה עם מדינות מרכז אפריקה ואגן הים התיכון. כאז כן עתה, היא מהווה גידול מרכזי עליו נשענת פרנסתם של תושבי נאות המדבר של הסהרה. מטעי הכפר מושקים בהצפה. השיח לא מגיע לכלל גובהו. הוא נקצר 3 פעמים בשנה . את הגבעולים מייבשים בצל ומפרידים מהם את העלים  היבשים בגורן. העלים נמכרים בשווקי התבלינים במצבם היבש, או כשהם כתושים לאבקה. כדי להעניק לסממן החינה גוון חום כהה, מערבבים את האבקה עם קליפות של רימונים כתושים.

ציורים שנתגלו במערות האדם הקדמון בצפון אפריקה קבלו את השראתם מחיי היום יום  של תרבות שנשענה על צייד, לימים, ציורים שצוירו  בקרב שבטי הברברים קבלו את השראתם ממחזור השנה החקלאי. מהזריעה עד לדיש. מהקדושה שייחסו לגרמי השמים. הסמליות שהייתה גלומה במחזור השנה ובאתני הטבע הניבה סמלים שמצאו את ביטויים בקעקועי חינה שקועקעו על הגוף ושימשו לא רק כקישוט אלא גם להגנה מפני עין רעה, רוחות  ושדים ששכנו בעצים או באפיקי נחלים. הכוחות שהיו גלומים באותם סמלים נוצקו עם השנים לתוך אמונות דתיות  או הוענקו כ "ברקה" לקדושים. הברקה שהייתה כוח ועוצמה, מצאה את ביטויה בתוך קמעות, תכשיטים וקעקועי חינה שצוירו או נענדו על גופם של נשים או גברים.

אוצר הקמעות והסמלים שמצאו את ביטויים בקעקועי חינה כוללים מספרי קסם, ריבועי קסם, פסוקים מהקוראן, כתב ערבי, צורות גיאומטריות (משולשים, ריבועים, צלבים, משושים, מתומנים, כוכבים, ספיראלות ועיגולים ), כמו גם מוטיבים המייצגים צמחים, פרחים, בני אדם, עיניים וידיים. קעקועים שנראו בהם דגים ביטאו את המים, הפוריות והשגשוג. ציפורים את הגורל, הנשר את הכוח,  הסלמנדרה את נפש האדם התרה אחרי האור, הנחש את כוח הריפוי, הצב הגנה מפני הרוח הרעה, יד הגנה מפני הרשע, עין הגנה מפני העין הרעה.

הייתה גם סמליות במיקום של הקעקוע על הגוף .הנשים קועקעו בפתחי הגוף כדי למנוע חדירה של ה"ג'נון" – השדים דרכם. הידיים והאצבעות המחבקות והמקבלות, כפות הרגליים כדי למנוע מה"ג'נון" לחדור דרך האדמה. קעקועים סביב השדיים והערווה להעצים חושניות. דמויות אדם לא הובעו בקעקוע, כיוון שדת האסלאם אוסרת על ייצוג של דמות אדם באומנות , בבחינת "לא תעשה לך פסל וכל מסכה ". לפיכך הרבו האומנים המקעקעים בחינה לצייר מוטיבים צמחיים כמו עלים ופרחים.

נשים בשבט שלמדו את תורת ה ניקאשה" – הקעקוע בחינה, העבירו את תורתן לבנותיהן אשר צפו בהן במהלך עבודתן ואף סייעו בידן.

במרוקו, מקובל לצייר קעקועי חינה על גופה של הכלה 5 ימים לפני חתונתה. יש הנוהגים לקעקע את חלקי גופה ביום שלפני החתונה. במהלך טקס החינה, נוהגות הנשים הנשואות להשיא עצות לכלה המיועדת מניסיונן הרב. ציורי החינה של הכלה תמיד יהיו מורכבים, מעודנים ויפים יותר משל הקעקועים של בנות משפחתה וחברותיה הקרובות. במסורת המקומית מקובל שלא לאפשר לכלה לעסוק בעבודות הבית , כל עוד לא נעלמו  קעקועי החינה מגופה.

המתכון המרוקאי

המתכון המרוקאי להכנת עיסת החינה תלוי בכמה גורמים: אבקת החינה כמו העלים צריכה להיות טרייה. עלים שיובשו בשמש פחות טובים מעלים שיובשו בצל. קרני השמש פוגמות בצבע. האבקה צריך שתהיה מנופה לכדי גרגרים דקים של חומר. הגורם החשוב ביותר יאמרו לך אומניות ה "ניקאשה" הוא עור הגוף. כל אדם מגיב אחרת לחינה. לעובי העור, לכימיה שעל העור, לחום הגוף, ליום בחודש יש השפעה על הקעקוע.

אבקת חינה ירוקה ומנופה היטב

חצי כוס מיץ לימון שעבר סינון או חצי כוס חומץ

סוכר

4 – 5 שיני ציפורן

תמצית של פרחי וורד או פרחי הדר

מחממים את מיץ הלימון ושיני הציפורן על אש נמוכה, מורידים ומניחים בצד. נוטלים קערית קראמית, מכניסים לתוכה כמה כפות של אבקת חינה, יוצקים עליה תוך כדי בחישה מיץ לימון חם ומוסיפים סוכר. היחס בין התמיסה לאבקת החינה והסוכר הוא: שתי כפות תמיסת לימון על כף אבקת חינה וחצי כפית סוכר. מערבבים היטב עד לקבלת עיסה חלקה, מוסיפים לה כמה טיפות של מיצוי פרחי וורד או פרחי הדר. מכסים את הקערית בניילון נצמד ומניחים אותה לעמוד בטמפרטורת החדר כ- 24 שעות. ההשהיה הזו גורמת לצבעון לפעפע לתוך העיסה.

כדי להדגיש את צבע החינה, יש המוסיפים לה תה, חילבה, זרעי חרדל, קליפות העוטפות את פירות אגוז המלך, זעפרן,  מיץ רימונים וקפה.